<h1>הבתים — שערי המלאכות האסורות ביום השבת שער שביעי</h1>
<h2>דף ח:</h2>
הלוקח בית בארץ ישראל מותר לו לומר לגוי לעשות לו השטר בשבת, שאמירה לגוי שבות גזירה מדבריהם, ומשום יישוב ארץ ישראל לא גזרו בדבר זה. וכן הלוקח בית מהם בסוריא, שסוריא כארץ ישראל בדבר זה, לר"ם. יש מי שרצה להוכיח מכאן שאפילו בדבר שיש בו איסור תורה מותר לומר לגוי לעשות בשבת מפני מצוה, שהרי הכתיבה בשבת אסורה מן התורה ומותר לומר לגוי לעשות בשבת מפני יישוב ארץ ישראל, וכל שכן מפני המצוה [של מילה]. ויש מי שאמר שאין זה דומה לשאר המצוות, שמפני יישוב ארץ ישראל התירו דבר זה, מפני שאפשר שאם לא יקנהו היום לא יקנהו למחר ונמצא מפסיד יישוב ארץ ישראל וישבו נכרים בארצנו, אבל במצות מילה וכיוצא בזה אם [לא] יעשנה היום יעשנה למחר. ועוד שהרבה מצוות עשה אמרו חכמים לבטלם משום גזירה שמא יעשה בהם מלאכה, ואם נתיר לומר לגוי לעשות מלאכה שמא יבוא הוא בעצמו לעשות. ויש מי שאמר שמטעם זה מותר לגוי לעשות השטר בשבת, שאין לחוש בדבר זה שמא יעשנו הוא בעצמו, מפני שלא יאמינוהו על זה שאינו בקי בשטרותיהם.
ישראל שאמר לגוי לעשות לו מלאכה בשבת אעפ"י שעבר ומכין אותו מכת מרדות מותר ליהנות מאותה מלאכה לערב אחר שימתין בכדי שיעשו. ולא אסרו בכל מקום עד שימתין בכדי שיעשה אלא מפני דבר זה שאם תאמר יהא מותר מיד שמא יאמר לגוי לעשות (א)לו ונמצא הדבר מוכן מיד. וכיון שאסרו [עד] שימתין בכדי שיעשו לא יאמר לגוי לעשות, שהרי אינו משתכר כלום מפני שהוא מתעכב עד לערב בכדי שיעשה דבר זה שנעשה בשבת, לר"ם. דבר שאינו מלאכה ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות מותר לישראל לומר לגוי לעשותו ביום השבת, והוא שיהיה שם מקצת חולי או יהיה צריך [לדבר צורך] הרבה או מפני מצוה. כיצד אומר ישראל לגוי לעלות לו באילן או לשוט על פני המים כדי להביא לו שופר, או סכין למילה, או מביא לו מחצר לחצר שאין ביניהם עירוב (ו)מים חמין להרחיץ בהם את הקטן או מצטער. וכן כל כיוצא בזה. לר"ם. ויש מן הגדולים שכתב שאם יש בדבר מצוה או קצת חולי מותר לומר לגוי לעשות [בשבת] אפילו בדבר שיש בו מלאכה. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר. ומכאן הוכיחו קצת חכמי דורנו שמותר לומר לגוי להביא מים או דבר אחר ביום השבת ממקום (למקום) שאין בו איסור תורה מפני מצות עונג שבת. ויש מי שחולק בזה ואומר שאין דבר זה מותר אלא בדבר שיש בו מצוה מן התורה כמו מילה ושופר. וטוב להחמיר. ויש מי שאמר שאמירה לגוי בדבר שאין בו איסור תורה מותר ואפילו שלא במקום מצוה ולא במקום צער, מפני שאין זה אלא שבות דשבות. ולא נתברר לנו.
